אינטליגנציה רגשית – כיצד זה התחיל והיכן היא פוגשת כל אחד מאיתנו?

ד"ר שלמה קמעו

חקר האינטליגנציה הרגשית צבר תאוצה בשנים האחרונות מאז פרסום עבודותיהם הראשונות של שני חוקרים אמריקאים, ג'ק מאייר ופיטר סאלווי, והפיכת המושג לתחום מחקרי בפני עצמו (Salovey & Mayer, 1990; Salovey et al., 1993). כך, מראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת, מצטברות עדויות מחקריות המצביעות על מקומם והשפעתם של רגשות ותהליכי עיבוד וניהול רגשי על תפקוד בהקשרים חברתיים שונים. במהלך 30 השנים האחרונות מחקרים רבים, מקצתם יוצגו בהמשך, מצאו כי האינטליגנציה הרגשית תורמת להצלחה במקום העבודה, בלימודים, בהסתגלות חברתית, במיתון התנהגויות אנטי סוציאליות וביחסים בין אישיים. בנוסף, קיימות עבודות המצביעות על תרומתה של האינטליגנציה הרגשית להצלחה ומימוש יכולות מנהיגותיות (Awadzi Calloway, 2011; Thomas, 2011; Stein & Book, 2013). אין פלא איפוא כי למן הופעתו, המושג "אינטליגנציה רגשית" (א"ר) מעורר התרגשות רבה הן בקרב החוקרים והן בקרב האוכלוסיה הכללית, שכן המושג החדש נשא בשורה להמונים ולפיה נמצא מקור האושר וההצלחה של בני האדם בתחומי חיים שונים. לפני שנצלול לברור המושג החדש ומשמעותו התאורטית והמעשית, אסקור בקצרה את הרקע המחקרי המקדים שיצר את התנאים לקבלת הרעיון התאורטי החדש והמבטיח.

רעיון קיומה של א"ר כמשתנה מדיד, כמושג וכתחום ידע מובחן לא נוצר בתוך ואקום תאורטי ומחקרי, שכן רעיונות מדעיים נובטים בד"כ מזרעי רעיונות קדומים אשר נהגו טרם זמנם. לעיתים, רעיונות, שברי מחשבות או רמזים, מונחים עשרות שנים בין דפי המחקר וממתינים ליום בו יתקיימו התנאים ליציאתם אל האור וקבלתם. דוגמאות להבשלת רעיונות מדעיים קדומים ניתן למצא בתאוריות המוכרות ביותר כמו תורת האבולוציה והמודל ההליוצנטרי של גלילאו גליליי. שתי התאוריות האחרונות, הגם כי הן מגיעות מעולמות תוכן שונים לחלוטין, הרי הן תאוריות מדעיות פורצות דרך הנשענות על מקורות קדומים. כפי שיתואר מיד, כזה הוא גם סיפורה של האינטליגנציה הרגשית.

נקודות ציון מרכזיות בהתפתחות המחקרית של מושג האינטליגנציה

הפסיכולוגיה עשתה את צעדיה הראשונים בתחילת המאה ה-20. תאורטיקנים מוכרים כמו פרויד, יונג ואדלר כתבו את עבודותיהם במחצית הראשונה של מאה זו. באותה עת, הגישה הביהביוריסטית הובילה את החשיבה הפסיכולוגית, וגישה זו התמקדה בתצפית על התנהגויות של בני אדם (וחיות מעבדה) תוך ניסיון להבין ולהסביר את ההבדלים בין אנשים. אחת השאלות הראשונות בהן עסקו החוקרים ביקשה לברר מהם המשתנים המנבאים הצלחה של אדם בלימודים, בעבודה ובחיים בכלל. שאלה זו מעסיקה את החוקרים, ולמעשה את כולנו, מאז ועד היום. אלא שכיום, הידע המחקרי המצטבר מצביע על מספר משתנים אשר יוצרים את ההבדלים בהישגים בין בני אדם. בהקשר זה, משתנה מרכזי הנחשב כמבחין בין בני אדם הוא מנת המשכל (Intelligence Quotient – IQ) או בשמה המוכר יותר – האינטליגנציה.

הסיפור של האינטליגנציה מתחיל בשנת 1905 כאשר חוקר צרפתי בשם אלפרד בינה (Binet) מתבקש ע"י ממשלת צרפת לבחון כיצד ניתן לזהות הבדלים ביכולות של ילדים שונים, שאלה שעניינה את ממשלת צרפת שביקשה ליישם רפורמה במערכת החינוך במדינה. בינה נרתם למשימה ועל בסיס מספר יחסית מצומצם של תצפיות (על בנותיו בעיקר) קבע כי ילדים נבדלים זה מזה ביכולות המנטליות (יכולות החשיבה) הבאות לידי ביטוי במבחני היגיון ויכולת פתרון בעיות המוצגות לפניהם. בכדי לאמוד את ההבדלים ביכולות המנטליות בין ילדים, קבע בינה כי יכולות אלה הינן יחסיות לגילו הכרונולוגי של הילד. כך, כבר בראשית חקר האינטליגנציה, בינה קובע את העקרון המוביל עד ימינו לפיו מנת המשכל (IQ) מבטאת את היחס שבין ציון המבחן המנטלי לבין הגיל הכרונולוגי של הילד (ציון במבחן חשיבה חלקי גיל כרונולוגי כפול 100 = ציון מנת המשכל IQ).

בשנת 1916, לאחר מותו של אלפרד בינה, חוקר בשם לואיס טרמן Lewis Terman)) מאוניברסיטת סטנפורד עדכן את מבחני האינטליגנציה שחיבר בינה שנים קודם ויצר את המבחן הידוע כיום כמבחן סטנפורד – בינה. מבחן זה מדד את יכולותיו של הנבדק בארבעה תחומים מרכזיים: היגיון מילולי (לוגיקה), היגיון כמותי, תפיסה מופשטת וזיכרון לטווח קצר. בהמשך, לאורך השנים חוברו מבחני אינטליגנציה נוספים כמו מבחן וכסלר, מבחן מינסוטה ואחרים אשר מדדו את מנת המשכל על פי יכולות תפיסה וחשיבה שונות.

 כמאה ועשרים שנה חלפו מאז החל חקר האינטליגנציה ועדיין אין הסכמה בין החוקרים לגבי הגדרתה ומרכיביה. מרבית המבחנים מצביעים על מתאם חיובי בין אינטליגנציה ובין מדדים של הצלחה בלימודים, הצלחה וקידום בעבודה ובמגוון מטלות חיים. אלא שהמתאמים החיוביים נעים במקרים הטובים בין 0.6 ל- 0.7. ומכאן שקיימים משתנים נוספים, סמויים, הקשורים להצלחה או שקיימים באינטליגנציה מרכיבים נוספים, לא ידועים, או אולי קיימות אינטליגנציות נוספות מעבר לזו המנטלית, המשפיעות על מדדים של הצלחה. אם כן, מהן אותן אינטליגנציות נוספות? שאלה זו העסיקה ועדיין מעסיקה את הספרות המדעית והפופולארית כבר שנים רבות.

הרקע להתפתחות המושג "אינטליגנציה רגשית"

סקירת הספרות מלמדת כי גישה חדשה קנתה אחיזה במהלך השנים ובהדרגה החל עיסוק ברעיון של ריבוי אינטליגנציות. על פי גישה זו, ההצלחה של אדם בממדים שונים קשורה ליותר מאינטליגנציה אחת. מכיוון שעד כה מדדנו רק את האינטליגנציה המנטלית, לא נמצאו מתאמים גבוהים מאוד בינה ובין מדדי הצלחה. במילים אחרות, על פי גישת האינטליגנציות המרובות, מדידה של כמה אינטליגנציות עשויה לאפשר ניבוי טוב יותר של מדדי הצלחה.

מהסקירה שתוצג בפסקאות הבאות ניתן ללמוד כי כבר בתחילת הדרך היה ברור לחוקרי האינטליגנציה הראשונים שיש גורם או גורמים נוספים המשפיעים על הצלחה. למרות זאת, כל זמן שהגישה הביהביוריסטית שלטה בפסיכולוגיה, נמנעו החוקרים מעיסוק ישיר בהשפעה של גורמים פנימיים כמו רגש על החשיבה וההתנהגות. הגישה הקוגניטיבית שהתפתחה לאחר הגישה הביהביוריסטית התמקדה בתהליכי חשיבה ויכולות חשיבה, ודחקה אף היא את חקר הרגש לתקופה מאוחרת יותר עד לשילובן של שתי הגישות רק בשנים האחרונות. כך, משנת 1990 החל חקר הרגשות לקבל במה כגורם בעל השפעה על תהליכי החשיבה וסלל את הדרך למיזוג של שני הגורמים – חשיבה ורגש.

כבר בשנת 1920, הפסיכולוג האמריקאי אדוארד לי ת'ורנדייק (A. L. Thorndike) הציג  מודל המתאר את מנת המשכל כמבנה המורכב משלש אינטליגנציות: אינטליגנציה מופשטת שעיקרה הבנה וניהול רעיונות, אינטליגנציה מכנית הכוללת הבנה וניהול אובייקטים מוחשיים, ואינטליגנציה חברתית שהוגדרה כ"יכולת להתמודד עם גברים ונשים, ילדים וילדות, להבינם ולנהוג בחכמה ביחסי אנוש". ת'ורנדייק הבין אפוא כי תבונה חברתית הינה חלק מהיכולות הנדרשות להתנהלות אדפטיבית ולהבדלים בין בני אדם בהקשר החברתי. למרות ההבנה אליה הגיע ת'ורנדייק, הוא לא ניסה לברר מה מקור אותה תבונה חברתית, שכן כביהביוריסט הוא המשיך לבסס את רעיונותיו על תצפיות בלבד, וברוח הזמן טרם בשלו התנאים לעיסוק בברור תהליכים קוגניטיביים המתרחשים בין הגירוי לתגובה.

בשנת 1967, כמעט חמישים שנה אחרי ת'ורנדייק, חוקר אמריקאי נוסף בשם גילפורד (J.P. Guilford) מציג את "מודל האינטלקט" ולפיו האינטליגנציה של האדם מורכבת ממאה (ואף יותר) סוגי אינטליגנציות שאחת מהן כונתה אינטליגנציה התנהגותית וכללה יכולת לעיבוד רגשי. גילפורד, כמו ת'ורנדייק, נגע ברעיון קיומה של אינטליגנציה חברתית – התנהגותית, אך מבחינה מחקרית הייתה זו תובנה שנולדה טרם זמנה ולפיכך לא צברה תאוצה ואוהדים.

נקודת הציון הבאה הגיעה בשנת 1983 כאשר הפסיכולוג ההתנהגותי האמריקאי הווארד גרדנר (H. E. Gardner) הציג את מודל האינטליגנציות המרובות אשר קבע כי האינטליגנציה מורכבת מתשעה סוגי יכולות או אינטליגנציות: לשונית, לוגית-מתמטית, מרחבית, מוזיקאלית, קינסטטית, נטורליסטית וקיומית. שתי אינטליגנציות נוספות הוגדרו כ "אינטליגנציות אישיות" והן כללו אינטליגנציה בין – אישית: הבנת רגשות, צרכים וכוונות של האחר. ואינטליגנציה תוך – אישית: מודעות והבחנה ברגשות, צרכים, יעדים וכוונות של העצמי.

הגישה התאורטית של גרדנר קידמה שני רעיונות חשובים, האחד הוא רעיון האינטליגנציות המרובות והשני הוא ההבנה כי יכולות בתחום הרגש הן סוגים נוספים של אינטליגנציות המצטרפות ליכולות אחרות, וביחד הן מהוות את מנת המשכל של האדם. כך, גישתו התאורטית של גרדנר הניחה את היסודות לקבלת המושג התאורטי הבא, מושג האינטליגנציה הרגשית.

בעקבות ההתפתחויות התאורטיות והמחקריות שתוארו לעיל בקצרה, ניתן למצא כיום שלל כותרים העוסקים באינטליגנציות שונות, להלן כמה מהן: אינטליגנציה – קולינרית, הורית, מילולית, חיובית, בין אישית, תוך אישית, תנועתית, נטורליסטית, רוחנית, הורית, תוצאתית, אבהית, ויזואלית, מרחבית, זוגית, חברתית ואינטליגנציה רגשית.

העיסוק הרעיוני והמחקרי במושג "אינטליגנציה רגשית" וממצאים מרכזיים

המודל התאורטי הראשון המתאר את המושג "אינטליגנציה רגשית" (Emotional Intelligence = EI) כמבנה מדיד ומובחן הוצג בשנת 1990 על ידי פיטר סאלווי וג'ון מאייר (Peter Salovey & John, D. Mayer). מאייר וסאלווי מתארים את האינטליגנציה הרגשית כיכולת שכלית בתחום הרגש: "אינטליגנציה רגשית כוללת את היכולת לתפוס רגשות באופן מדויק, להעריך ולהביע אותם; היכולת לגשת ו / או ליצור רגש המסייע ומקדם את החשיבה; היכולת להבין את הרגש וידע רגשי; ואת היכולת לווסת רגשות בכדי לקדם צמיחה רגשית ואינטלקטואלית" (p.10 1997 Mayer & Salovey). כלומר, האינטליגנציה הרגשית עפ"י חוקרים אלה, קשורה לאינטליגנציה כללית על אף היותה מבנה מובחן בפני עצמו.

כעבור מספר שנים וכתגובה למחקרים נוספים שפרסמו מאייר וסאלווי, ראובן בר-אוןReuven Bar-)  On) טובע את המושג "מנת רגש" (Emotional Quotient – EQ) ומציג גישה תאורטית חדשה הרואה באינטליגנציה הרגשית מבנה הכולל יכולות שכליות ותכונות אישיות. בר-און מגדיר את האינטליגנציה הרגשית כ "מערך של יכולות, כשירויות ומיומנויות רגשיות וחברתיות המאפשרות לבני אדם להתמודד עם דרישות היום-יום ולהיות יעילים יותר בחייהם האישיים והחברתיים".

באותה שנה, 1995, מפרסם דניאל גולמן (Daniel Goleman) את ספרו "אינטליגנציה רגשית" שהפך מיד לרב מכר והביא את בשורת האינטליגנציה הרגשית לקהל הרחב ומזרז אגב כך גם את המחקר האקדמי בנושא. דניאל גולמן מציג מודל מורכב יותר מקודמיו הכולל 20 כישורים רגשיים, יכולות ותכונות בעלות חשיבות לתקשורת יעילה עם הסביבה והצלחה בתחומי חיים שונים. כמו כן, גולמן מוסיף גורמים מוטיבציוניים לתיאור מרכיבי האינטליגנציה הרגשית.

בעקבות ההתעוררות המחקרית וההתעניינות של דיסציפלינות מחקריות נוספות, וכן בשל הפופולאריות שצבר הנושא בקהל הרחב, מאות ואלפי מחקרים פורסמו בנושא משנות ה-90 של המאה הקודמת ועד ימינו. הבשורה נפוצה כמעט לכל תחום והקשר בין האינטליגנציה הרגשית לתופעות חברתיות, אישיות, פיזיולוגיות, נפשיות ואחרות, נחקר מאז ועד היום. אתאר להלן מקצת מממצאי המחקרים שעסקו בנושא.

Duncan et al (2013) חקרו את הקשר בין א"ר ועמדות בקרב 255 תלמידי הכיתות העליונות בבי"ס יסודי כלפי עישון סיגריות. על פי עמדות התלמידים יכלו החוקרים לאמוד את הנטייה של התלמידים לעישון סיגריות. הממצאים הצביעו על קשר שלילי בין א"ר והנטייה לעישון סיגריות. ככל שרמת האינטליגנציה הרגשית הייתה גבוהה יותר כך רמת הנטייה לעישון נמצאה כנמוכה יותר.

Brackett et al (2006) מצאו קשר חיובי בין א"ר והרמוניה ביחסים חברתיים: בקרב בעלי א"ר גבוהה נמצאו רמות גבוהות יותר של דאגה הדדית והבנת האחר, ורמות נמוכות של קונפליקטים באינטראקציות החברתיות.

Rivers et al (2007)  מצאו שבעלי א"ר גבוהה שמרו על גישה חיובית / מועילה כאשר טיפלו באירועים אשר עוררו בהם רגשות שליליים כמו כעס ועצב.

Gao et al (2013) בדקו את השפעת א"ר על הקשר בין קונפליקט עבודה – משפחה ומידת שביעות הרצון מהעבודה. נמצא כי כאשר קונפליקט עבודה – בית קשור לשביעות רצון נמוכה מהעבודה, א"ר מהווה גורם ממתן של קשר זה.

מחקרים נוספים בתחום העבודה מצאו שעובדים בעלי א"ר גבוהה מפגינים ביצועים טובים יותר בתפקידם, בעלי השפעה חיובית יותר על התפוקות וההתנהגות של העובדים בסביבתם (מנהלים, כפיפים, עמיתים), חשים יותר שביעות רצון מהעבודה, מקודמים יותר מאחרים במקום העבודה, יוצרים יחסים בינאישיים חזקים יותר במקום העבודה, מנהלים באפקטיביות רבה יותר מאחרים ונהנים ממצב בריאותי טוב יותר מאחרים.

(Garcia-Sancho et al 2014) הציגו סקירת ספרות המצביעה על קשר גבוה והפוך בין רמות של א"ר והתנהגות אגרסיבית. קשר זה נמצא בקבוצות גיל שונות, תרבויות שונות, וסוגים שונים של התנהגות אגרסיבית.

מחקרים נוספים מצאו קשרים הפוכים בין אינטליגנציה רגשית וצריכת אלכוהול בקרב תלמידי בי"ס, נטייה לאובדנות בקרב בני נוער, נטייה לדיכאון, נטייה לסטייה חברתית, נטייה לאנורקסיה, חרדה ופסיכופתולוגיות נוספות.

לסיכום, נמצא כי א"ר תורמת באופן חיובי למגוון משתנים הקשורים לאינטראקציות בינאישיות במשפחה, במקומות עבודה ובבתי ספר. כמו כן נמצא כי א"ר תורמת להצלחה בעבודה ובלימודים אקדמיים וכבעלת תרומה לשיפור איכות חיים ושביעות רצון, הפחתת התמכרויות ונטייה להתנהגות אנטיסוציאלית.

סקירת הספרות ממחישה את חשיבות השימוש בכלים למדידת אינטלגנציה רגשית בתהליכי מיון למקומות עבודה ומסגרות נוספות. במאמר הבא יוצגו המודלים המובילים בתחום וכלי המדידה הנגזר המתקדם ביותר בתחום זה. 

* ד"ר שלמה קמעו – סמנכ"ל פיתוח והדרכה במכון גליל. בעל תואר שלישי מהפקולטה לניהול של אונ' חיפה בתחום הפסיכולוגיה. מרצה במספר מגמות הכשרה לתלמידיM.A. במנהל עסקים בתחום האבולוציה של הרגשות, אינטליגנציה רגשית, סימולציית עסקים ופרקים בפסיכולוגיה חברתית. בעל ידע אקדמי ומעשי נרחב בתחום המיון התעסוקתי בחברות וארגונים. בעבודת הדוקטורט חקר לאורך שנים את מקומה הייחודי של האינטליגנציה הרגשית בהשתלבות חברתית, משימות ניהול ופיקוד ומדדי הצלחה במיון ובהכשרה בקרב צוערי קורס חובלים של חיל הים, זאת לצד מבנים נוספים כמאפייני אישיות ואינטליגנציה קוגניטיבית.   

מקורות (מאמרים מחקריים):

Awadzi Calloway, J. D. (2011). Performance implications of emotional intelligence and transformational leadership: Toward the development of a self-efficacious military leader (Doctoral dissertation, Capella University, Minnesota, USA). Retrieved from http://gateway.proquest.com/openurl?url_ver=Z39.88-2004&rft_val_fmt=info:ofi/fmt:kev:mtx:dissertation&res_dat=xri:pqdiss&rft_dat=xri:pqdiss:3413132

Brackett, M. A., Rivers, S. E., Shiffman, S., Lerner, N., & Salovey, P. (2006). Relating emotional abilities to social functioning: A comparison of self-report and performance measures of emotional intelligence. Journal of Personality and Social Psychology, 91(4), 780-795. doi:10.1037/0022-3514.91.4.780

Duncan, L. R., Bertoli, M. C., Latimer-Cheung, A., Rivers, S. E., Brackett, M. A., & Salovey, P. (2013). Mapping the protective pathway of emotional intelligence in youth: From social cognition to smoking intentions. Personality and Individual Differences, 54(4), 542-544. doi:10.1016/j.paid.2012.09.002

Gao, Y., Shi, J., Niu, Q., & Wang, L. (2013). Work–family conflict and job satisfaction: Emotional intelligence as a moderator. Stress and Health, 29(3), 222-228. doi:10.1002/smi.2451

Garcia-Sancho, E., Salguero, J. M., & Fernandez-Berrocal, P. (2014). Relationship between emotional intelligence and aggression: A systematic review. Aggression and Violent Behavior, 19(5), 584-591. doi:10.1016/j.avb.2014.07.007

Mayer, J. D., & Salovey, P. (1997). What is emotional intelligence? In P. Salovey, & T. J. Sluyter (Eds.), Emotional development and emotional intelligence: Educational implications (pp. 3-34). New York, NY, US: Basic Books.

Rivers, S. E., Brackett, M. A., Katulak, N. A., & Salovey, P. (2007). Regulating anger and sadness: An exploration of discrete emotions in emotion regulation. Journal of Happiness Studies, 8(3), 393-427. doi:10.1007/s10902-006-9017-2

Salovey, P., Hsee, C. K., & Mayer, J. D. (1993). Emotional intelligence and the self-regulation of affect. Handbook of mental control. century psychology series (pp. 258-277). Englewood Cliffs, NJ: Prentice-Hall, Inc.

Salovey, P., & Mayer, J. D. (1990). Emotional intelligence. Imagination, Cognition and Personality, 9(3), 185-211. doi:10.2190/DUGG-P24E-52WK-6CDG

Stein, S. J., Book, H. E., & Kanoy, K. (2013). The student EQ edge: Emotional intelligence and your academic and personal success: Student workbook. San Francisco: Jossey-Bass.

Thomas, D. (2011). Examining the relationship between emotional intelligence and leadership effectiveness of navy human resource officers (Doctoral Dissertation, Northcentral University, San Diego, California). Retrieved from https://search.proquest.com/docview/915643887?accountid=14544